485ענבי זעם-פראנק גאלאטי-בית צבי485
ג'ון סטיינבק בעל פרס נובל לסיפרות 1962 כתב ב1939 רומן המתאר מסעה של משפחה מאוקלהומה לקליפורניה כדי למצוא פרנסה וחיים חדשים.
בין נימוקי הזכיה נכתב שהוא מקבל אותו עבור כתיבה ריאליסטית ותפיסה חברתית חדה.
ואכן כזה הוא הרומן"ענבי זעם " שזיכה אותו ב1940 גם בפרס פוליצר לספרות.
בתקופת השפל הכלכלי באמריקה בשנות השלושים של המאה שעברה קליפורניה היתה החלום של רבים- ארץ עם אפשרויות גדולות.
סטיינברק תיאר בריאליזם אכזרי את המשפחה הנעקרת ממקומה, נוסעת לקליפורניה ועם השפל וההתפוררות הכלכלית מתפוררת גם המשפחה.
באותה תקופה משפחות רבות נעקרו מאדמותיהם החקלאיות שעיבדו משך שנים ובית מגוריהם כוון שבעלי ההון השתלטו על האדמות כאשר החקלאות לא השתלמה יותר.
אנו פוגשים במסע באנשים קשיי יום,פשוטים,חלקם אכזריים חלקם חמים מאוד שנוצלו ע'י בעלי הממון והשררה.
האמריקאים ידעו את המציאות אך היא התגלתה להם רק כאשר משהו חריג קרה וכאן החריג היה הרומן שסטיינבק כתב מבלי ליפות מציאות זו.
הרומן זכה להד רב והוליבוד מיהרה להסריטו.
הרומן הומחז ע"י פרנק גאלאטי ויצא לאור ב1991.הוצג לראשונה בשיקגו ומשם בכל העולם.
בארץ הוצג ,למיטב ידיעתי,פעם אחת בלבד בתיאטרון הקאמרי וההצלחה לא היתה גדולה...
המחזה המועלה כעת בבית צבי נראה לכאורה כאנכרוניסטי, מחזה המתאר מציאות מתקופה שחשבנו אינה יכולה לחזור ורחוקה מאיתנו אך לאור המשבר הכלכלי העולמי נראה שהמחזה הפך להיות מחדש לאקטואלי בפוטנציה .
ראינו בעבר שתי הצגות מעולות שבוימו בבית צבי ע"י עידו ריקלין "אובססיה" ו"פנטזיה" וזו הצגה נוספת בבימויו בה רואים את כישרונו הרב בבימוי וביחוד במחזות המתארות מסע או המשכיות ובו תמונות רבות,שינויי מקום וצוות שחקנים רב,כאשר חלקו בתפקידים אפיזודיים קטנים.
העמדת התמונות שלו מיוחדת ומצויינת והוא משתמש בשחקניו ליצור את התפאורה והאוירה המתאימה .שתי תמונות ב"ענבי זעם" גרמו לי העונג להזכר מחדש באובססיה.
ברגעים הראשונים נראה לך כי ההצגה תיהיה לא מבטיחה ואפילו משעממת אך מיד אתה משנה את דעתך ונשאר מרותק עד סופה.
ריקלין הצליח להוציא מהצוות כולו גילום טיפוסים שונים ויצר הצגה סוחפת, אינטליגנטית מקסימה.
ראיתי הצגות אחרות של בית צבי בהן הבמאי השתדל לתת לדמויות של אנשים מבוגרים איפיון מיוחד הן במראה החיצוני והן בצורת ההתנהגות. הדבר, לאור גילם הצעיר של השחקנים, נראה בדרך כלל מלאכותי לא אמין ומוגזם.
בהפקה זו ריקלין ויתר ובצדק על האיפיון הזה ונתן לשחקניו להיות "הם"אמיתיים וטבעיים.
עזרו להצלחת הערב התפאורה הקלה המודולרית שעיצב יוסי בן ששון וכן התאורה המתאימה של עדי שמרוני.
התלבושות היו של אורן דר. הוסיפו הרבה גם השירים השזורים בהצגה שתורגמו בכשרון רב ובשפה יפה ע"י תומר זאב שהשתתף גם כג'ון בהצגה.
הנוסח העברי הקולח והטוב היה של רבקה משולח.הוא היה מלווה בשגיאות דקדוקיות רבות מכוונות שהוסיפו לו חן ואותנטיות.
22 איש לוקחים חלק בהפקה זו.מספר התפקידים רב ביותר. חלק גדול מהם תפקידי משנה של כמה רפליקות בלבד כשכל אחד מהשחקנים ממלא כמה תפקידים כאלו. למרות זאת כל תפקיד עוצב אחרת ולכל תפקיד ניתן אופי אחר ותשומת לב מיוחדת.
התוצאה היתה הצגה מעולה,מבוצעת ומבויימת היטב.
הדס ביטון משחקת באחד התפקידים הראשיים. היא האמא של משפחת ג'וד.היא המנהלת את המשפחה,המניעה אותה,משתדלת שהיא תיהיה מלוכדת ולא תתפורר במסע הכבד.למרות מאמציה הכנים, לאור הנסיבות, היא לא מצליחה בכך, אך מצליחה בכשרון רב במשחקה הכנה ,הרגשני, התקיף.
טום-הבן האמצעי-חן נוכר חייב לשפר את ההיגוי שלו.דיבורו אינו חלק ובהשואה לאחרים יש לפעמים קושי לעקוב לאחר הנאמר על ידו.
הוא היה מאופק ותוקפן. העדפתי אותו כתקפן. שם הוא היה טבעי יותר, טוב יותר,אמין יותר.
לא לחינם ,כנראה, ישב בבית הסהר על תקיפה כי לא הצליח לנצור את הדחף שלו לתקוף ולהרוג.
הוא שחקן מבטיח עם כשרון רב שנהנתי לראות את משחקו ואצפה לראותו בתפקידים ראשיים אחרים.
נוח-הבן הבכור-שלמי לוי היו לו כמה סצינות קצרות מסוגננות ומבוצעות היטב. הוא היה מופנם,שונה,מוזר.הצליח לרגש בסצינה המעולה עם קערות המים בהן קפץ מקערה לקערה ועוזב את המשפחה לחיים עצמאיים.
אל-הבן הצעיר-יובל טננבאום התענין יותר במכוניות ובבחורות מאשר במצב שלא כל כך ענין אותו.כל השאר היה משני עבורו. היתה לו נוכחות במה,היה זריז והביע רגשות.
הדוד ג'ון -תומר זאב דיבר לאט בצורה טבעית טובה מאוד של אדם המיסר את עצמו. הוידוי שלו היה מרגש ומשחקו טוב מאוד.
קייסי-כומר לשעבר-גיל וייס איבד את אמונתו אך נשאר עם המחשבה שיכול לעזור לאנשים הנודדים כדי למצא עבודה ופרנסה.
חל מהפך בנפשו. בהתחלה הוא זונח את הכמורה מתיאש מאמונתו אך היא שבה אליו כאשר רואה את המצב. הוא הופך למנהיג הפעולים בתקוה שכך יוכל לעזור ולשנות את המצב הבלתי נסבל של הפועלים שזכויותיהם נשללות וניצולם גבר.
מהפך זה הוא מצליח לבטא בצורה יפה ומרשימה במשחקו.
חבצלת השרון-הבת הנשואה גל בן עזרא היתה טובה מאוד ביחוד בסצינות הלידה והיניקה.
סצנת היניקה היתה מיוחדת,מרגשת מבוימת בצורה יוצאת מהכלל והיתה סיום נהדר להפקה מעולה.
עוד השתתפו ותרמו רבות להצלחת ההצגה סטס אפונביץ,אמיר שורש,לורן סביר,דניאל זמורה,עידן בורלס,בן יפת,חנן סוויסה,רועי גרין,טלי ביק,רשף שדדי,קרן סולקין,לי מלכה,אורי שדה,מאור בן הרוש,וגיל צימרמן
לראות או לא לראות:הצגה לא קלה.מרשימה. מבויימת ומשוחקת מצויין.המאמץ כדאי ביותר.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 15/3/2009 23:51
ג'ון סטיינבק בעל פרס נובל לסיפרות 1962 כתב ב1939 רומן המתאר מסעה של משפחה מאוקלהומה לקליפורניה כדי למצוא פרנסה וחיים חדשים.
בין נימוקי הזכיה נכתב שהוא מקבל אותו עבור כתיבה ריאליסטית ותפיסה חברתית חדה.
ואכן כזה הוא הרומן"ענבי זעם " שזיכה אותו ב1940 גם בפרס פוליצר לספרות.
בתקופת השפל הכלכלי באמריקה בשנות השלושים של המאה שעברה קליפורניה היתה החלום של רבים- ארץ עם אפשרויות גדולות.
סטיינברק תיאר בריאליזם אכזרי את המשפחה הנעקרת ממקומה, נוסעת לקליפורניה ועם השפל וההתפוררות הכלכלית מתפוררת גם המשפחה.
באותה תקופה משפחות רבות נעקרו מאדמותיהם החקלאיות שעיבדו משך שנים ובית מגוריהם כוון שבעלי ההון השתלטו על האדמות כאשר החקלאות לא השתלמה יותר.
אנו פוגשים במסע באנשים קשיי יום,פשוטים,חלקם אכזריים חלקם חמים מאוד שנוצלו ע'י בעלי הממון והשררה.
האמריקאים ידעו את המציאות אך היא התגלתה להם רק כאשר משהו חריג קרה וכאן החריג היה הרומן שסטיינבק כתב מבלי ליפות מציאות זו.
הרומן זכה להד רב והוליבוד מיהרה להסריטו.
הרומן הומחז ע"י פרנק גאלאטי ויצא לאור ב1991.הוצג לראשונה בשיקגו ומשם בכל העולם.
בארץ הוצג ,למיטב ידיעתי,פעם אחת בלבד בתיאטרון הקאמרי וההצלחה לא היתה גדולה...
המחזה המועלה כעת בבית צבי נראה לכאורה כאנכרוניסטי, מחזה המתאר מציאות מתקופה שחשבנו אינה יכולה לחזור ורחוקה מאיתנו אך לאור המשבר הכלכלי העולמי נראה שהמחזה הפך להיות מחדש לאקטואלי בפוטנציה .
ראינו בעבר שתי הצגות מעולות שבוימו בבית צבי ע"י עידו ריקלין "אובססיה" ו"פנטזיה" וזו הצגה נוספת בבימויו בה רואים את כישרונו הרב בבימוי וביחוד במחזות המתארות מסע או המשכיות ובו תמונות רבות,שינויי מקום וצוות שחקנים רב,כאשר חלקו בתפקידים אפיזודיים קטנים.
העמדת התמונות שלו מיוחדת ומצויינת והוא משתמש בשחקניו ליצור את התפאורה והאוירה המתאימה .שתי תמונות ב"ענבי זעם" גרמו לי העונג להזכר מחדש באובססיה.
ברגעים הראשונים נראה לך כי ההצגה תיהיה לא מבטיחה ואפילו משעממת אך מיד אתה משנה את דעתך ונשאר מרותק עד סופה.
ריקלין הצליח להוציא מהצוות כולו גילום טיפוסים שונים ויצר הצגה סוחפת, אינטליגנטית מקסימה.
ראיתי הצגות אחרות של בית צבי בהן הבמאי השתדל לתת לדמויות של אנשים מבוגרים איפיון מיוחד הן במראה החיצוני והן בצורת ההתנהגות. הדבר, לאור גילם הצעיר של השחקנים, נראה בדרך כלל מלאכותי לא אמין ומוגזם.
בהפקה זו ריקלין ויתר ובצדק על האיפיון הזה ונתן לשחקניו להיות "הם"אמיתיים וטבעיים.
עזרו להצלחת הערב התפאורה הקלה המודולרית שעיצב יוסי בן ששון וכן התאורה המתאימה של עדי שמרוני.
התלבושות היו של אורן דר. הוסיפו הרבה גם השירים השזורים בהצגה שתורגמו בכשרון רב ובשפה יפה ע"י תומר זאב שהשתתף גם כג'ון בהצגה.
הנוסח העברי הקולח והטוב היה של רבקה משולח.הוא היה מלווה בשגיאות דקדוקיות רבות מכוונות שהוסיפו לו חן ואותנטיות.
22 איש לוקחים חלק בהפקה זו.מספר התפקידים רב ביותר. חלק גדול מהם תפקידי משנה של כמה רפליקות בלבד כשכל אחד מהשחקנים ממלא כמה תפקידים כאלו. למרות זאת כל תפקיד עוצב אחרת ולכל תפקיד ניתן אופי אחר ותשומת לב מיוחדת.
התוצאה היתה הצגה מעולה,מבוצעת ומבויימת היטב.
הדס ביטון משחקת באחד התפקידים הראשיים. היא האמא של משפחת ג'וד.היא המנהלת את המשפחה,המניעה אותה,משתדלת שהיא תיהיה מלוכדת ולא תתפורר במסע הכבד.למרות מאמציה הכנים, לאור הנסיבות, היא לא מצליחה בכך, אך מצליחה בכשרון רב במשחקה הכנה ,הרגשני, התקיף.
טום-הבן האמצעי-חן נוכר חייב לשפר את ההיגוי שלו.דיבורו אינו חלק ובהשואה לאחרים יש לפעמים קושי לעקוב לאחר הנאמר על ידו.
הוא היה מאופק ותוקפן. העדפתי אותו כתקפן. שם הוא היה טבעי יותר, טוב יותר,אמין יותר.
לא לחינם ,כנראה, ישב בבית הסהר על תקיפה כי לא הצליח לנצור את הדחף שלו לתקוף ולהרוג.
הוא שחקן מבטיח עם כשרון רב שנהנתי לראות את משחקו ואצפה לראותו בתפקידים ראשיים אחרים.
נוח-הבן הבכור-שלמי לוי היו לו כמה סצינות קצרות מסוגננות ומבוצעות היטב. הוא היה מופנם,שונה,מוזר.הצליח לרגש בסצינה המעולה עם קערות המים בהן קפץ מקערה לקערה ועוזב את המשפחה לחיים עצמאיים.
אל-הבן הצעיר-יובל טננבאום התענין יותר במכוניות ובבחורות מאשר במצב שלא כל כך ענין אותו.כל השאר היה משני עבורו. היתה לו נוכחות במה,היה זריז והביע רגשות.
הדוד ג'ון -תומר זאב דיבר לאט בצורה טבעית טובה מאוד של אדם המיסר את עצמו. הוידוי שלו היה מרגש ומשחקו טוב מאוד.
קייסי-כומר לשעבר-גיל וייס איבד את אמונתו אך נשאר עם המחשבה שיכול לעזור לאנשים הנודדים כדי למצא עבודה ופרנסה.
חל מהפך בנפשו. בהתחלה הוא זונח את הכמורה מתיאש מאמונתו אך היא שבה אליו כאשר רואה את המצב. הוא הופך למנהיג הפעולים בתקוה שכך יוכל לעזור ולשנות את המצב הבלתי נסבל של הפועלים שזכויותיהם נשללות וניצולם גבר.
מהפך זה הוא מצליח לבטא בצורה יפה ומרשימה במשחקו.
חבצלת השרון-הבת הנשואה גל בן עזרא היתה טובה מאוד ביחוד בסצינות הלידה והיניקה.
סצנת היניקה היתה מיוחדת,מרגשת מבוימת בצורה יוצאת מהכלל והיתה סיום נהדר להפקה מעולה.
עוד השתתפו ותרמו רבות להצלחת ההצגה סטס אפונביץ,אמיר שורש,לורן סביר,דניאל זמורה,עידן בורלס,בן יפת,חנן סוויסה,רועי גרין,טלי ביק,רשף שדדי,קרן סולקין,לי מלכה,אורי שדה,מאור בן הרוש,וגיל צימרמן
לראות או לא לראות:הצגה לא קלה.מרשימה. מבויימת ומשוחקת מצויין.המאמץ כדאי ביותר.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 15/3/2009 23:51
elybikoret
